<h1>העיטור מאמר שלישי</h1>
<h2>דף כו.</h2>
והיכא דקנה נכסים שיש להם אחריות בחדא מאקנייתא נקנין אגבן נכסים שאין להם אחריות דאמר קרא ויתן להם אביהם מתנות וגו' ואיבעיא לן בעינן צבורין או לא בעינן. ואסיקנא צבורין לא בעינן אגב וקני בעינן. קני לך האי ארעא בחד מהנך אקנייתא ואגבה קני לך מטלטלין דאית לי בדוך פלן מדקני לה לארעא בשטר מתנה בקנין או בחליפין קני להו למטלטלין. ואפילו שדה במכר ומטלטלין במתנה. וכי מקני ליה ארעא לא בעינן דליתן ליה ניהליה במתנה אלא אפילו בשכירות לחודיה כדפרישית בשכירות ואי נמי בשאלה אבל אי מזכי ליה ע"י אחר לא כיון דקני לה בחליפין כדאיתא בזיכוי ודוקא שדה ומטלטלין לאחד אבל שדה לאחד ומטלטלין לאחר לא. וכל מטלטלי מקנו באגב ואפילו מטבע דלא מקני בחליפין מקנו באגב ארעא כדגרסינן בהמוכר את הספינה (ע"ז:) דרב ספרא הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא דביתא. ובעובדא דאיסור גרסינן (ב"ב קמ"ט.) אי אגב ארעא לית ליה ארעא.
ומסתברא דאותיות נמי דלא מקנו בחליפין אגב ארעא מקנו מדפרכינן בפרק המוכר את הספינה (ע"ז:) אהא דאמר אותיות נקנות במסירה מהא דגרסינן התם אי קדם מוכר וכתב לו את השטר כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזהו ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות ומשנינן אגב שאני שמע מינה אותיות נמי נקנות באגב ככתיבה ומסירה דומיא דמטבע דמקני באגב לחודיה. ורבינו חננאל כתב דאגב כמסירה לחודה היא ולא מקנו אלא בשטר ולא נהירא לן. והא דגרסינן בסוף גמרא דשנים אוחזין (כ'.) בששטר כתובה יוצא מתחת ידה דאלמא אותיות לא מקנו לא באגב ולא בקנין אלא במסירה דאם איתא ניחוש לאגב. וכתב גאון איתתא שאני דלית לה קרקע דהא קיימא לן מה שקנתה אשה קנה בעלה. ופשוט מינה מיהא דבקנין לא קני. וליתא דהתם בשנתגרשה עסקינן. ורבוותא פסקי דבעינן באותיות כתיבה ומסירה. ומסתברא דכולי האי לא חיישינן דלקוחות לא הוו זבני בהכי. ולקמן כתבינן סברא דילן.
גרסינן בפרק קמא דקידושין (כ"ו.) נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ואמר רבא לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר ואי פריש פריש. איכא מאן דאמר שטרי דידן שטרי ראיה נינהו ולא שטרי הקנאה דהא לא כתבינן שדי מכורה לך וכמקום שאין כותבין את השטר דמי. ולא היא דאין לך שטר הקנאה גדול ממנו מדגרסינן בפרק חזקת הבתים (נ"א.) ולא לאשה בנכסי בעלה הא ראיה יש לימא לגלויי זוזי הוא דבעי הכא במאי עסקינן בשטר מתנה וכו' אמר ליה ודל זוזי מהכא ותקני בשטרא מי לא תנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ואם איתא לישני התם בשטרי הקנאה דכתב ביה שדי מכורה לך הכא בשטר ראיה אלא לאו שמע מינה לא שנא. ואי פריש ואמר אי בעינא בכספא איקני ואי בעינא בשטר איקני קני. ובשטר אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל מכר לא קנה עד שיתן דמים. ירושלמי (קדושין פ"א ה"ה) בשטר על מנת שלא ליתן כסף אבל על מנת ליתן כסף לא קנה עד שיתן הכסף. שמע מינה דמים זהו הכסף. והא דתניא בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה. התם במוכר שדהו מפני רעתה. רב אשי אמר במתנה ביקש ליתנה לו ולמה כתב לו בלשון מכר כדי לייפות את כוחו.
ושטר דוקא שמודה לו או שכתב בכתב ידו או שמסר לו בעדים אף על פי שאין עליו עדים אליבא דרבי אלעזר אי נמי בעדי חתימה לרבנן דומיא דשטר קדושין שאם קדשה בשטר שאין עליו עדים לרבנן אינה מקודשת כדאיתא בגמרא התקדשי לי בתמרה זו (קדושין מ"ח.). ואפילו לרבנן אם לא מסר לו בעדים לא קנה עד שיגיע השטר לידו כדכתיב (ירמיה ל"ב מ"ד) וכתוב בספר וחתום והעד עדים וכתיב (שם י"א) ואקח את ספר המקנה ואפילו לאביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו הני מילי דמטא שטרא לידיה אבל לא מטא שטרא לידיה לא כדאמר בפרק קמא דבבא מציעא (י"ג.). ומסתברא אפילו לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי היכא דמטא שטרא לידיה זכין לו חותמיו בשעת חתימתו לגבות ממשעבדי וכי פליגי רבי אלעזר ורבנן לענין מאן דבעי למיקני בשטר הוא כדאמרינן בפרק מי שהיה נשוי (צ"ד.) דלא קני אלא או בחתימה או במסירה הוא דפליגי. ואביי אליבא דדברי הכל קאמר דאי כר' מאיר סבירא ליה הוה ליה למימר התם (ב"מ י"ג.) הא מני רבי מאיר היא. ודוקא בשטר שאין בו קנין אבל בקנין לא בעי מסירה ומשעת קנין זכה.
ואם הוא שטר מכר או שטר מתנה באחריות משעת הקנין זוכה וגובה מנכסים משועבדין. והכין כתב רבינו האי זצ"ל דאקנייתא בגו זימניה כשטר דמיא וגובה מנכסים משועבדין. והא דגרסינן התם (ב"מ י"ח.) שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם בשטרי דלאו אקנייתא קאמר.
ולענין חזקה וחליפין איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר חזקה וחליפין נמי כשטר דלא קנו אלא במתנה דהא מהיכא דנפקא לן חזקה וחליפין מתנה היא אבל במכר לא קנה עד שיתן דמים דשטר בלא קנין כקנין לחודיה דמי דסתם קנין לכתיבה עומד. וכי היכי דבשטר לא קנה עד שיתן דמים הכי נמי בקנין לחודיה או בשטר בקנין דאי אמרת אין לאחר קנין כלום הכי נמי אין לאחר שטר כלום. ואיכא מאן דאמר אין לאחר קנין וחזקה כלום ובלא דמים נמי קנה והדמים אצלו חוב וכן דעת חכמי צרפת דהא לא מפליג בחזקה בין מקום שכותבין שטר למקום שאין כותבין ולא מפליג בין נתן ללא נתן ודוקא בסתם אבל אי פריש ואמר על מנת שתתן לי את הדמים עד זמן פלוני הכל לפי התנאי. והרב המחבר כתב דצריך עיונא וכפסקא קמא משמע דהא מהיכא דנפקא לן מתנה היא. ועוד מדגרסינן בבבא מציעא (ע"ז:) הרי שמכר שדהו באלף זוז ונתן לו מהן חמש מאות זוז מלמדין אותן שלא יחזרו בהם כיצד כותב לו אני פלוני קניתי שדה פלונית מפלוני והרי נושה בו חמש מאות זוז ואי סלקא דעתך כל חד מנייהו קני' לקנינהו ניהליה בקנין או בחזקה דתו לא מצי הדרי בהו. ותו דגרסינן נמי בפרק חזקת הבתים בגמרא (נ"ב:) במחזיק במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה כגון לוקח אומר לקחתי ומוכר אומר לא מכרתי אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון נותן מתנה ואחים שחלקו ומחזיק בנכסי הגר נעל גדר ופרץ כלשהו הרי זו חזקה ומדשבקיה לגמרא מכר ולא קאמר כגון מוכר אומר מכרתי ולוקח אומר לקחתי ונקט נותן מתנה ואחין שחלקו ומחזיק בנכסי הגר נעל גדר ופרץ כלשהו הרי זו חזקה שמע מינה דחזקה במכר לא קני בלא דמים. וגרסינן נמי במסכת קידושין (כ"ז.) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן במה דברים אמורים שנתן לו דמי כולן וכו' שמע מינה אחר הדמים בעינן חזקה. וגרסינן נמי גבי שתי שטרות הן (שם) אם קדם המוכר וכתב לו את השטר כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה לו שטר בכל מקום שהוא ואוקימנא למתניתין בשטרי אקנייתא. ורבינו שלמה פירש כגון דקנו מידו מהשתא או כאביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו. ואי סלקא דעתך בקנין לחודיה קני כיון שהקרקע קנוייה לו בקנין גרידא היכי קאמר כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא הרי קנויה לו מעיקרא שמע מינה קנין לא מהני במכר בלא דמים. הגה. מיהו מסתברא כחכמי צרפת דחזקה וקנין לחודייהו קונין בכל מקום בלא דמים אפילו במקום שכותבין את השטר דהא מהיכא דנפקא לן חזקה לאו מתנה היא שהרי כמה כספים הוציאו ישראל בכיבוש ארץ ישראל. והא דאמר (ב"מ ע"ז:) מלמדין אותן שלא יחזרו בתורת ערבון נתן לו הדמים כדמוכח בפרק השוכר (ע"ז:) ונצרך לדמים כדאמרינן עייל ונפיק אזוזי. והא דאמרינן בחזקת הבתים (נ"ב:) כגון נותן מתנה הוא הדין למכר ותנא רישא מתנה והוא הדין למכר ותנא סיפא מכר והוא הדין מתנה והא דתנן (קדושין כ"ז.) כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר וכו' ליכא קנין ושדי מכורה לך כתוב בו. עד כאן. והא דגרסינן בריש גמרא דמסכת קידושין (ו':) בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין דמשמע דמכר נקנה בחליפין הכא לאו חליפין נינהו דהא מטבע לא עביד חליפין אלא מעות נינהו ודמי לחליפין. ובנוסחא ספרדית גרסי גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין ובמכר לא גזרינן ביה דמעות נינהו ויקנה ביה. לרב אחא בפסקא דבהר סיני (שאילתות קט"ו) וחזקה נמי לא מהניא אלא במתנה ודוכתא דרגילי דמבטלי במכר ועד דמחזיק לא קני אף על גב דיהיב כספא וכתיב שטרא לא קני עד דמחזיק. ובתשובות לרבינו האי משמע דהכי סבירא ליה דקאמר היכא דאודי שמעון דזבנא לארעא לראובן וקביל מיניה זוזי אף על גב דליכא סהדי ולאו במקום שכותבין את השטר קמו להו זביני והי מינייהו דאתי למהדר לאו כל כמיניה. וכן בחזקה אם טען ראובן דיהב ליה לשמעון הא ארעא במתנה ואחזיק בה בממריה ובהורמניה ואודי שמעון בהכי לאו כל כמיניה למהדר. וכן שטר דכתב ליה על הנייר שדי מכורה לך שדי נתונה לך וקא מודי השתא דכתב ידו הוא ומסריה ניהליה למקניא ביה וקא אתי למיהדר ביה לאו כל כמיניה ואף על גב דליכא סהדי דקימא לן דלא איברי סהדי אלא לשקרי. ומדלא איירי אלא במתנה שמע מינה דסבירא ליה במכר לא קני בחזקה גרידא בלא דמים. ור' שמעון קיירא איירי בכולהו נמי במתנה, ובקנין איירי בין במכר ובין במתנה. אבל רבינו שלמה פירש על הגאולה זו מכירה שמכר לו בדמים ולא קיבל מעות ובא לקבל מכירתו על ידי קנין. ורבינו ברוך פירש מכירה ממש בדמים.
והכי נקטינן דכסף שהן כספים או פרוטות הנקראות מעות במקום שאין כותבין את השטר אי נמי פריש במקום שכותבין ושניהם מודים קנה ואפילו במקום שכותבין אבל במקום שאין כותבין את השטר או בחזקה או בחליפין נמי קני בין במכר ובין [במתנה].
גרסינן התם (קידושין כ"ו.) רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות ש"מ ארבע אמות דכתבינן בשטרא לאו דוקא ורבא נמי הא אקני ליה אגב אסיפא דביתא (ב"ק ק"ד:). ש"מ פרוזבול ואגב חד דינא אית להו. וכי היכי דאמרינן בפרוזבול (גיטין ל"ז.) מזכה לו בתוך שדהו ואמרינן נמי השאיל לו מקום לתנור ולכירים כותב עליו פרוזבול הכי נמי לענין אגב בשאלה או בשכירות סגי והוא דאחזיק. ובתשובות לרבינו אלפס אין סומכין על קרקע ארץ ישראל אלא בהרשאות משום תקנה כדי שלא ישתקע ממון בני אדם אצל המופקדים ולא על דרך עיקר. תשובה לרבינו שמואל אבן חפני נהגו לכתוב בהרשאות ד' אמות מחלק (המורשה) [המרשה] שבארץ ישראל שלא יחזיק האפוטרופוס בו ולא יקנה כי אין מקומו ידוע ולא ממוצר במצרים והאפוטרופוס אינו קונה קרקע הניתן לו ולא המטלטלין שעל גביו והרי הוא שליח ועל כן אמרינן בגמרא (ב"ק ק"ד:) כי אתא נפיק לאפיה עד תווך. ואמרי רבוותא רב פפא יצא לקראת רב שמואל בר אחא שלא יבא ויחזיק בקרקע שנתנו לו במתנה שאם יחזיק בו יש לו להחזיק במטלטלין וצריך למונעו שלא יחזיק בקרקע שנתנו לו. ולא בריר לן האי טעמא והאי דנפק לאפיה עד תווך ששמח היה בהבאת המעות. והרב המחבר כתב יש שסומכין על ארבע אמות שקונות לו בכל מקום ויש שסומכין על ארבע אמות של קבורה ויש אומרים והוא שיש לו. והכי מסתברא מדגרסינן בפרק חזקת הבתים (מ"ד:) גבי מכר לו פרה מכר לו טלית וכו' וליחוש דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה כגון דאמרי ידענא ביה דלא הוה ליה קרקע מעולם. וגרסינן נמי בפרק הזהב (מ"ו.) ולקנינהו ניהליה אגב ארעא דלית ליה ארעא שמע מינה והוא דאית ליה. ובבבא בתרא פרק מי שמת (קמ"ט.) גבי איסור גיורא אי אגב ארעא לית ליה וקמאי מוקמי ליה בגר אי נמי בישראל שאביו קיים דלית ליה ארעא בארץ ישראל וליתה.
ומסתברא נמי דבעינן מקום מסויים מדאמרינן (קידושין כ"ו:) צפונו לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות דרומו לפלוני וכו' ואי לא לא קני מדגרסינן (גיטין ח':) המוכר נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר קרקע כל שהו לא יצא לחירות דכיון דלא קנה קרקע דלא מצי לברורי ליה עצמו נמי לא קנה דלא פלגינן דיבורא אלמא אמר קרקע ולא פירש לא קנה קרקע הכא נמי לא שנא. הלכך בעי למכתב ארבע אמות בצפון חצרו.
<h2>דף כז.</h2>
גרסינן התם בפרק מי שמת (ק"נ:) שני שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה. וקשיא להו לרבוותא והא קיימא לן (גיטין ע"ד. וש"נ) כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואמאי חוזר. ופי' הרב קרובנו זצ"ל דכיון דאמר על מנת כמאן דאמר לא תקנה אלא בשטר. ומסתברא דלא אמרינן כאומר מעכשיו דמי אלא בגיטין וקדושין. ופירוש כל האומר על מנת כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתתקיים התנאי וכשנתקיים התנאי איגלאי מילתא למפרע דמההיא שעתא אגרשה לה ואי פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר או שנתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת לחומרא כדאמרינן בעל מנת שתתני לי מאתים זוז (גיטין שם) דאמרינן עלה והיא תתן אבל בממונא אפילו תתקיים התנאי לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא מכר הוא ואי הדר ביני וביני לאו כלום הוא אלא בכל זמן שלא נגמר המקח חוזר. ואפילו בגיטין וקדושין אי אמר לה על מנת שתתני לי מאתים זוז יכול בעל התנאי לומר איני רוצה בהם ואינה מגורשת. מדגרסינן התם (שם ע"ד:) אמר רבא מתקנתו של הלל נשמע אמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בעל כרחו אינה מגורשת דאף על גב דקיימא לן כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי דוקא כשיתקיים התנאי מדעתו מגורשת שלא מדעתו אינה מגורשת. ותמיהא לן היכי לא אייתי רבינו אלפס מתקנתו של הלל כדרבא. ורבינו האי פסק כלישנא בתרא דרבא. וגרסינן בתוספתא (גיטין פ"ה ה"ה) האומר לאשה הרי את מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה הרי את מגורשת מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה נוטלו הימנה וחוזר ואומר לה הרי זה גיטך מעכשיו ונותנו לה. והא דאמרינן בקדושין (ח'.) התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה מנה ונתן לה דינר כמאן דאמר לה על מנת דמי וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. ומקודשת האשה ואינה יכולה לחזור בה אבל בעל התנאי יכול לחזור בו כל זמן שלא השלים הכא נמי יכול לחזור בו ולומר איני רוצה שתכתבו את השטר. והא דגרסינן התם (גיטין ע"ו.) אמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שלש שנים וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז. ואוקים לה רבינו שלמה בשלא נתן לה בתחילה הגט. ולסברא דילן אפילו נתן לה הגט חוזר כל זמן שלא השלים התנאי (ובשטת) [ובשער] התנאים תשובה לרבינו אלפס משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטל הגט שנתן לה על תנאי בעל מנת ומעכשיו.
ואמר רבא לא שנו אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ופירשו רבוותא בשנתן לו דמי כל המטלטלין נקנין לו באגב אבל לא נתן לו דמי כל המטלטלין אינן נקנין באגב אלא כנגד מעותיו. ואית דמפרשי ארישא דמתניתין דקתני בכסף, וליתה. ותניא נמי הכי יפה כח הכסף מכח השטר וכו' וכח חזקה מכח שניהם. כח חזקה שאם מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן במה דברים אמורים שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ועשר שדות שאין סמוכות זו לזו כמטלטלין הניקנין באגב נינהו ואם לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו לא שנא עייל ונפיק אזוזי ולא שנא לא עייל ונפיק אזוזי.
ודוקא בעשר מדינות שאינן סמוכות זו לזו אבל שדה אחת ונתן בתורת פרעון קנה הכל במקצת דמים לא שנא עייל ונפיק אזוזי ולא שנא לא עייל ונפיק אזוזי. והוא הדין בחזקה ובקנין והיינו מתניתין דתנן בכסף בשטר ובחזקה אבל בתורת ערבון אמרינן בפרק השוכר את האומנין (ע"ז:) שאם נתן מקצת דמים ולא עייל ונפיק אזוזי קנה הכל עייל ונפיק אזוזי בעינן כתיבה כדאיתא התם רבן שמעון בן גמליאל אומר מלמדין אותן שלא יחזרו בהן כיצד כותב לו אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני ונפרעתי מהן חמש מאות זוז והריני נושה בו חמש מאות זוז ואי לא לא קנה כלום. אבל רבינו חננאל סבירא ליה בתורת ערבון ועייל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו ובתורת פרעון לא קנה כלום. ומנהגא דתגרי בתורת פרעון קנה הכל ובתורת ערבון לא קנה כלום וכופל כמנהג. ובדברי רבינו האי חזקה וקנין לא מהני היכא דעייל ונפיק אזוזי. וצריך עיון דמשמע כסף בתורת פרעון וכולהו בתורת קניה קנה הכל. ומסתברא דבהכי מתרצא קושיא דרבוותא דקשיא לן התם ופרישנא לה בדוכתא אחריתי ואין זה מקומו להאריך.
<h2>דף מז.</h2>
בכסף דקנה דוקא שנותן לו הדמים מעכשיו אבל בחוב שהוא חייב לו לא קנה דקיימא לן מלוה להוצאה ניתנה כדמוכח בפרק שני דקידושין (מ"ז.) ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קנה שמע מינה דלא קני.
